Report a review

  • 5
  • חומוסיה טבעונית מטורפת

בעיצוב היפיפה של המקום, עם האריחים המצוירים, והשולחנות המיוחדים שמפטפטים בעליצות עם הכסאות הלא- תואמים אך המושלמים, והמזווה שנמצא בניגוד לכל הגיון דווקא באמצע המקום, ומגלה לעין כל בדיוק מי האמא ומי האבא של כל זית וכל טיפת טחינה שיש במקום הזה. ונמשיך בחיוך שנמרח על הפנים שכמסתכלים לא- משנה- לאן, ומתחילים לשים לב לפרטים הקטנים- לקופסאות השימורים שהפכו על התקרה לשנדלייר מפואר, לפחי הזיתים שהתאגדו ליצירת כוורת- אחסון , לכתובות הגרפיטי הנחבאות ומוכיחות כי באמת, החשוב מכל נסתר מן העין. ואם נניח לרגע בצד לכל החן וההומור והשמחה והנעימות שמשדרת אליך חומוסיה אחת קטנה, נצליח לדבר גם על האוכל, המשובח שבמשובחים, טרי שבטריים, טעים שבטעימים. את החומוס מכינים כל רגע, שלא ישב ויתעייף לו בסיר ויגיע לצלחת של סועד הצהריים כשהוא פחות טרי משהיה בתשע בבוקר. הפיתות- הו, הפיתות!- מוכנות במקום בעבודת יד, ונאפות בטאבון ויוצאות שמנמנות ורכות וריחניות, עד שגם אשכנזים גמורים נאלצים לנגב אחרי החומוס גם את הסחוג ואת הרוטב- שום- לימון, רק כדי שיהיה תירוץ לאכול עוד קצת פיתה. הסלט, אולי הסלט הכי טעים שאכלתי מחוץ לבית של מישהו, נראה כמו יצירת אמנות גיאומטרית מושלמת, של ריבועים קטנטנים צבעוניים ופריכים, חתוכים ביד ועטופים בתועפות של לימון ושמן זית משובח, ומתפוצצים מרוב טריות וטעם. ועל כל זה מנצח הצוות המוכשר, שחולם והוגה ומוציא לפועל, ולא מפספס שום פרט, ומגיש ומספר ונותן ומחייך, והכל בפשטות. ה'בדרה' נמצאת בתוך חצר יפיפה, נסתרת מעין, שעד שלא נכנסים אליה לא ניתן לשער את דבר קיומה במרחק פסיעה בלבד מן המכוניות החולפות וענני הפיח של רחוב הרצל. את החצר הזו חולקים גם ספר, וחנות בגדים יד שניה, והיא מתאימה בדיוק לניגוב אישי ומענג, בראש קצת אחר ועם אוכל ישראלי טעים ובריא, במקום שעושה הרבה כבוד לסבתות. אל תוותרו על החומוס, ותסיימו הכל הכל כי בדרה אמרה שמי שלא מסיים בצלחת, מסיים אצלה בסיר של הג'חנון.


Why are you reporting this review?